וישלח ישראל את ימינו וישת על ראש אפרים והוא הצעיר ואת שמאלו על ראש מנשה ,שכל את ידיו כי מנשה הבכור.
1.כמה ידע ואנרגיה של חיים יש ברגעי המעבר בין החיים למוות.פרשה לשימה מוקדשת למעבר הז. בהילןך איטי. בהילוך איתי. יעקב אבינו לא מת, הוא נאסף אל אבותיו. האסיפה משאירה אותו בחיים.
בצוואה של יעקב יש התחשבנות, שנותנת מקום למה שהתרחש, ומתןך זה נותן תקווה וטוב להמשך.הברכה היא לתת לשני הערה והארה על מה הוא צריך לעבוד, כי זו ברכה אמיתית לדעת את החולשות שלי ואת החוזקות שלי.ובעיקר- לעשות זאת בצורה מכובדת ועדינה ועם אמונה שנצליח להביא את הכח שלנו למקום טוב .יוסף מביא את בניו-מנשה ואפרים להתברך אצל יעקב.יעקב שואל מי אלה?
יעקב הרי מכיר אותם, אז מדוע הוא שואל?
אלה- קשור לחטא העגל- אלה אלוקיך ישראל. יש חשש שניתקע רק בחיצוניות.
מי - מי כמוך באלים ה', קשור לעולם הפנימי והנסתר.
וגם- שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה
יעקב מבקש לבדוק שהמציאות שלנו תהיה קשורה לרובד הפנימי. ולא רק החיצוני.
2. יעקב שיכל את ידיו והקדים את הצעיר לבכור.
למרות שיוסף רצה שאביו יברך את ילדיו לפי סדר הילודה, ראינו שלה' יש חוקים משלו.כי הידיים הם ענפי הלב וליבו היה טהור ומזוכך וה' סובב את הדבר, כי ה' מוליך גורלי.
לפי הר' ראובן ששון- הנושא הוא- מה קודם למה במציאות?מנשה- מלשון נשני ה' מכח עמלי- ע"ש הכאב והחוסר, זה יוצר כלי להתמלאות.אפרים- מלשון היפרני ה', ע"ש השפע, האור.האם הכלי קודם לאור? או להיפך?
הר' מברדיצ'ב- ה' מקדים רפואה למכה. קודם מביא את האור ואח"כ יוצרים כלים לקבל אותו.אבל מהצד של יוסף - המציאות לא השתנתה ומנשה הבכור נשאר במקומו. ובכל זאת נעשה שיכול ופיתול ע"י ענפי הלב-הידיים.
גם בתהליך טיפול זוגי- לפעמים מספיק שאחד מבני הזוג יעשה צעד ויגיע לטיפול וזה בעצמו יביא את הברכה והשינוי המבוקש, גם אם הצד השני טרם הצטרף אליו.ובאמת יש לי ניסיון רב בטיפול זוגי שרק אחד מבני הזוג נוכח.
אז אתם מוזמנים להרגיש מתי ענפי הלב שלכם צריכים לחבק את השמיים, מתי לשכל ולשנות משהו במציאות ומתי פשוט לחבק את עצמכם ואז גם את האחרים. ומתי להרים טלפון לטיפול זוגי ולא להיכנע למצב הקיים.בתפילה להיות שליחה טובה.