פרשת שמיני ויום השואה

פרשת שמיני ויום השואה וידום אהרון אחר מות שני בניו. איך אפשר לשתוק ולקבל את הקושי?

הפרשה מדברת על מות שני בני אהרון- נדב ואביהוא. 

מותם לאחר 7 ימי המילואים כשהקריבו אש זרה, שהיתה להם קירבת אלוקים כ"כ גדולה שלא התאימה לדרגת המשכן. ואהרון הכהן קיבל את הגזרה שכתוב  "וידום אהרון", לאחר שמשה אמר לו "בקרובי אקדש" שהם יותר גדולים ממני וממך. 

הדממה של אהרון  וקבלת הדין, כך אני מרגישה על יום השואה שאני כותבת את הטור ביום זה. 

ראיתי שיר שריגש אותי מאד על הספירה של היום הזה :

 יום השואה- נצח שבגבורה-(כתבה אודליה לזר)

 איזהו גיבור? מי שמסכים להמשיך לחיות. 

להמשיך לחיות על אף החור השחור, שלופת את הגוף, ומאיים להטביע אותך. להטביע את הכל. 

כאב שמאיים לחנוק את נשמתך, שמאיים להפסיק את פעימות ליבך, כאב שכמעט אי אפשר להסתכל לו בעיניים.

 על אבא, על אמא, על אחים שהיו ואינם. על קהילה, על בית חם. 

על עולם שלם שנחרב. לקום בוקר בוקר למרות שאולי בכלל לא הצלחת לעצום עין מאז אמש, שכל הלילה עוברות מול עינך תמונות מאז, מחשבות מה היה לולי ואילו. 

ותחינה חרישית שכמעט אין לה ביטוי, רק תקחו אותי אליכם...

גבורה לבחור בחיים. להתחתן על אף שאין מי שילווה אותכם לחופה, שאין מי שיעטוף בעיניים אוהבות את הקן החמים שנבנה. 

להתחתן בלי הדרכה כלה/חתן לא של אם, לא של דודה לא של אב שמעביר הנחיות בסיסיות של שושלת הדורות. 

להתחתן בלי לדעת לאן אנחנו הולכים, איפה נגור איך בכלל יראו החיים. ללדת בלי להכיר את גופך, בלי לדעת איך מרגישים צירים, איך זה בכלל אמור לקרות, (מין הסתם איך שנכנס, ככה יצא.) 

ללדת בבדידות גמורה כי אין מי שילווה, אין מי שיחזיק לך את היד. 

לגדל משפחה קטנה ללא תמיכה, לעלות לארץ אהובה בלי להכיר את השפה, ארץ אהובה אך ענייה בשנות צמצום ומחסור, לפרנס, לדאוג לאוכל ללבוש כשאין ממה.

 ואז לזכות ולראות גם קצת גאווה ילדים שגדלים הולכים בדרך התורה, שדבקים באותה ארץ אהובה.

 ילדים, נכדים, נינים שמתגייסים לצבא. לצבא שאז כה חלמתם עליו. 

צבא שנועד להגן על העם שהיה נרדף ומושפל, חסר בית חסר הגנה 2000 שנה. והנה החלום ההוא מתגשם. מתוך העשן, מתוך האפר, והעפר, מתוך התלישות, והקור. 

קורה משהו חדש. החלום מתגשם. שעוד יבואו ילדים וישחקו בגינתכם, וישבו תחת עצי הגפן ותאנה וישמע קול צחוקם למרחוק.

 אין אפשרות לגבורה הזו בלי הנצח. אין אפשרות לחיים בלי הרצון לנצח. "אתם הנצחון שלנו על הנאצים" איזהו גיבור זה שמחזיק תודעה של נצח.

 תודעה של שושלת דורות שאסור לה להיגדע. זה שמחזיק תודעה של עם עם אהבה נצחית, עם הבטחה נצחית. שלא יסור שבט מישראל.

 ויכול נוכל לה. 

ככה מתגברים, ככה חיים. בשביל הנצח, בשביל הדורות הבאים, בשביל הדורות ההולכים, בשביל הארץ בשביל התורה. 

בשביל "נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם, כי לא אדם הוא להנחם".