פרשת צו וליל הסדר

 בפרשת צו כתוב "ויקח משה את שמן המשחה וימשוך את המשכן ואת כל אשר בו ויקדש אותם".

איך אנחנו מקדשות את הבית שלנו שיהיה משכן? ע"י הניקיון והסדר שהוא שמן המשחה. 

אפשר לטייל בדימיון בבית ולמשוך את כל הפינות  בשמן המשחה, בעין טובה, וגם את הסדקים והחורים שלא הספקנו להגיע אליהם, ולמשוך אותם בכוונה טובה ובחמלה . 

המשכן שלנו וכלי הבית מחכים לידיים שלי בליטוף, אני מקדשת, נושמת, מושכת שפע ופותחת את הידיים להיות כלי המחזיק את הברכה.

 דיינו- היכולת להיות בייחסיות , עד היכן שידי מגעת, היכולת לראות מה יש לי ולהודות. כל דבר שעשית והספקת- דיינו. 

ליל הסדר מתחיל בגנות ומסיים בשבח עם 4 כוסות יין. מצה-לחם אמונה ,יין- מסמל את השכל והבינה. חלק מהעניין- לשחרר את ההשגה השכלית כדי שמוחין חדשים יכנסו. בהסכמה לקבל את מה שקורה , זהו ליל חוויה.

 צריך לדעת על מה יש לנו אחריות? 

רק על הגישה שלנו.  עצם זה שיש חורים וסדקים ויש מרור, זה לעולם יהיה חלק מהמציאות שלנו, אך יש לי בחירה בגישה שלי : איך אני בודקת את החמץ שלי, את ההחמצות שלי ? האם מתוך אמון בשפע וברצון האלוקי?

 נכון, יש דברים שלא הספקתי, עשיתי עד היכן שידי מגעת, יש כאן חור וסדק והם בעצמם יכולים להיות כלי לאור. 

הר' שטיינזלץ- הטקסים בליל הסדר הם מחול מטורף שאנחנו רוקדים כעם, להרים מבט לשמים, יש כאן סדר עליון לסדרים במציאות. לכן ליל הסדר בא לרומם אותנו- זהו ליל חגיגה! 

הר' מלובביץ'-ההבדל בין חמץ ומצה הוא באויר, אפשר להיות בנפיחות. או להיות  בצמצום ובתמציתיות ולא לתת לשיאור- ליצר הרע ,להיכנס ולבלבל אותי מהעיקר, שלא יוסיף לי גאווה ונפיחות. 

להיות במהות שלי, במיצוי שלי, להיות מצה. 

"והעיקר בחג עצמו שניתן לנו רק להלל ולשבח לשמו הגדול...  ישמח האיש בגודל זכותו לעלות לעולם העליון... גם שיש לו דאגות בגשמיות וברוחניות, אף את עצמי פשטתי ממני, וכ"כ תירב שמחתו עד שיקשה עליו לא לרקוד מהאדמה עד הרקיע!" - מתוך מכתב הר' מהפאיצסנא, מצ"ב בהמשך.

 תפקידנו להניע את גלגלי התודעה שלנו, להיות במקום שבוחר להיכנס לליל הסדר ולהתענג על ה'.  לצייר במחשבה שלי את השמחה העליונה בשמים מהמשכן שבניתי וניקיתי והכנתי אותו להיות כלי לשפע העליון שיורד עליו בלילה הזה. מנהג להכין את השולחן של הסדר מבעוד יום, והשנה לא ניתן כיון ששבת לפני כן , אך אפשר להניח במקום בולט את הקערה, שיראו עיני וליבי יוכל לכוון למטרה העליונה.

 לשים התכווננות במציאות לקראת המלכות שאליה אני הולכת. להיות בפעולה אקטיבית, איך המלאכים העליונים והתחתונים (שהם משפחתינו) מתרגשים ואיך הקב"ה שמח בבית שלנו. לצייר את הכל ולהרגיש בתוכי את התכונה שמתחדשת בעולם. אנחנו לא אחראיים על השפע שירד, 

אלא אנחנו אחראיים להיות כלי לשפע, על האוירה בית, לפתוח את עצמנו בציורים ולהיות כלי לאור הגדול. זוהי הזמנה להיות באוירת החינוך, 

לא צריך לדעת  הכל, "רחמנא ליבא באי"- הקב"ה רוצה את כוונת הלב. 

את ציורי המחשבה. בליל הסדר אנחנו זוכים לעשות סדר בעולם הזה המשפיע על העולמות העליונים. ליל הסדר הוא ע"פ הסדר העליון. 

אנחנו עושים את הסדר לפי הסימנים "קדש ורחץ"  וזה כבר מכניס ברכה לחיינו.