באופן אישי, שיעור זה גרם לי געגועים עזים למשכן, עם דמעות בעיניים כתבתי את השיעור, מקווה שגם בכם תתעורר התשוקה לעבודת ה' ולקרבת אלוקים.
בסוף הפרשה כתוב פסוק משמעותי "ויכס הענן את אוהל מועד... ולא יכל משה לבוא לאוהל מועד כי כבוד ה' מלא את המשכן"
משה נותן כבוד לכבוד ה'. נותן לקב"ה למלא את החלל. גם בלעדי, כשלא הולך לפי התכנית שלי. צריך המתנה ואיפוק. משה מחכה עד שה' יקרא לו בפרשה הבאה "ויקרא ה' אל משה", יש כאן הזמנה להמתנה ולשהייה במקום בו אני נמצאת. ובעצם, זו הרי תכלית המשכן, שכבוד ה' ימלא אותו, אז כנראה שגם העיכוב או ההמתנה שלנו ,הם חלק מהתכנית. אם רק ניתן מקום ונעצור רגע וניתן לתכנית האלוקית להתממש ולהתגלות.
שם הפרשה "פקודי" מלשון פקודות ומשימות טכניות לעבודת המשכן וגם מלשון לפקוד שהוא התמלאות "ופקד ה' את שרה" וגם מלשון זכירה "פקוד אפקוד" אצל יוסף. זוהי תנועה שמסכימה להתרוקן ולתת למשהו אחר למלא אותי ולזכור אותי.
מצוות עשה- הם מעשיות וממשיכות את האור העליון לפעול במציאות מצוות לא תעשה-מחבר להוויה יותר עליונה ונסתרת, להיות בהסכמה בלי לעשות ולאפשר למהות עמוקה לקרות.
"מקום חנייתן אף הוא מסע"-גם שנראה שאני לא עושה, זה חלק מהמסע והדרך. גם כשמקבלים "לא" במציאות, דרך זה אני שומעת מה "כן". דווקא ה"לא" לוקח אותי למעלה, דרך ההשתוקקות שהמהות שלי תגיע לידי ביטוי. בהקדמת המשכן, ה' אומר למשה: אתה עושה את כל ההשתדלות שבידך ותקים את המשכן בתנועות קטנות, אבל למעשה ה' מחליט איך ומתי יוקם המשכן. כתוב "הוקם המשכן" לא ע"י משה אלא ע"י כח עליון-הקב"ה.
"משכני אחריך ונרוצה" –להוריד את המשכן אלינו. מפנה מקום לכוונה העליונה. גם אם אני לא יודעת, אני מבקשת תיאום כוונות ומה שאני פועלת אני מכוונת אליך. צריך לתכנן ולדעת אח"כ לשחרר, לתת לכוונה העליונה להופיע במציאות.
"ארוממיך לעולם ועד" תנועת המשכן מזמינה אותנו לרומם ולהתרומם לעולם ועד, לחיות נצח בתוך המציאות ופרטי הפרטים של החיים, לגשת מתוך רוממות. אפשר לחיות בפרספקטיבה של נצח! כשמחוברים לכוונה העליונה.
"אעופה אשכונה" המשכן בתנועה אין סופית. מסכים להתפרק ולהיבנות מחדש כל הזמן, יש בו חיות והתחדשות ואז החומר נהיה נצחי. דווקא ע"י העצירות והתנועה אנחנו מתחברים לנצח! לעומת המקדש שאינו גמיש ולא מתפרק, לכן כשנגזרה הגזרה הוא פשוט נחרב.
ר' פנחס מקוריץ- המשכן לא נחרב, כי הוא כל הזמן מתפרק ונבנה. הוא מסכים להתפרק ולהיבנות, לכן המשכן שייך לנצח והוא זמין לנו כל הזמן.
כעת בהכנות לפסח- יש משימות לניקיון בפרטי פרטים של החומר אלא צריך להוסיף כוונה לחירות עליונה חירות נשמתית. להיות שליח שמקרב ומתקרב לה', להרגיש שייכות. אפשר לגשת לחומר עם קורבנות ואפשר לבחור לפעול מתוך תשוקה והתלהבות, כעבודת הכהן במקדש ובמשכן.
שנזכה לבנות את המקדש מחדש ולמשוך לתוכו את המשכן !