משה רבינו ואסתר המלכה דומים בהרבה בחינות.
מהו חן?
חן מלשון חנינה וגם מלשון אהבה. חן ר"ת- חוכמת נשים, חוכמת הנסתר, חלה נידה והדלקת הנר. זו תנועה עדינה בין אקטיביות לבין הארה מלמעלה.
משה אומר "הודיעני נא את כבודך"- תראה לי מה הדרך לנשיאת חן? "מצא חן במדבר"-גם כשאין כלום ויש מסביב רק מדבר, עם ישראל מצא חן! מצא אהבה לה' במדבר!
מבט אחר על חטא העגל של היום: כשאני תקועה ונתפסת על התמונה שכך צריך להיות, ולא מתגמשת עם המציאות ולא רואה התרחשות סביבי של דברים שמשתנים, ומתעקשת שבדרך שבחרתי ובתמונה שראיתי בדמיון שלי-לשם אני רוצה ללכת! זהו עגל זהב שעשיתי לעצמי.
למה אנחנו מחוללות סביב העגל? האם זה מה שה' רוצה ממני?
כל זה אינו שווה לי- כמו המן, ובהתעקשות שלי אני לא יוצרת כלי ואין בזה אור. מצוות פורים פשוטה אבל אנחנו יצרנו מסביבה התניה סביבתית, איך יכול להיות שמסביב למשלוח המנות והתחפושות יצרנו עגל מזהב?
"אל תדמי בנפשך" כח הדימיון בפורים עובד שעות נוספות. מרדכי אמר לאסתר-להפסיק לחיות במציאות מדומה. הר' מרובשיץ-אב ואם אין לאסתר. אבל אסתר מרגע שאין לה והיא לא יודעת מה יהיה? ואיך תבוא למלך? דווקא ממקום האין הזה, נמשך השפע של אסתר.
פורים מזמן אותנו לחיבור מחדש עם הנשמה שלי, עם האיש שלי –עד דלא ידע.
יש כאן שמיטה- משה בושש לבוא וזה ממש חלק מהסיפור, אלו שנתקעים בבהלה-חוטאים בחטא העגל, בפורים אנחנו מתבקשים לשהות באי הידיעה. לא למהר לשחזר תמונות, להיות בעד דלא ידע. אי אפשר להתקדם בלי להסכים לוותר צריך להיות באובדן ובפחד. כי רק אחריהם יהיה אפשר לקפוץ בחיים ולהתקדם. צריך לזכור- מה שסתום אצלי , גלוי וידוע בשמיים.
השחרור של השליטה קשור לעשיה. ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת. אין- ללמוד לנשום אל מול הבהלה והלחץ. חלק מעד דלא ידע- זה להכיר בעמלק , במציאות של הרע.
בפורים נבוא ונביע את הרצונות שלי בידיים פתוחות לקבל את השפע שלנו, להיות פתוחות למתנות בפורים ולקבל תודעת שפע חדשה. הבחירה שלי היא :באיזה עיניים ומאיזה מקום אני פועלת? מה אני ממלמלת לתוך המשלוחי מנות? למה אני משתחווה? מה העיקר אצלי?
עד שלא ידע- להיות בקשב שאוסף את הסיפור שמתגלה לי מתוך המציאות. להיכנס לפורים דווקא מתוך התגלות חדשה, התחדשות שמגיעה למציאות.
פורים הביא לבניית המקדש השהי וכך נזכה גם אנחנו לבנית המשכן ולמקדש בר"ח ניסן ויהיה קץ לצרותינו ונשיאת חן שלמה עם הקב"ה..