אחרי החגים הגיע ואיתו הזמנה לחיים חדשים.
אחרי שעברנו מסע בעבודת ה' בחגים של משמעות פנימית לשגרה של עבודה ולימודים (למי שיש לימודים בתקופה זו..) ואיך חוזרים למלחמה שנכפתה עלינו? (ויש שחגגו את החגים מתוך שדה הקרב...) איך כעת, חוזרים לשגרה , מאיפה שואבים את הכח?
בפרשת השבוע, הקב"ה פונה לנוח ואומר "וּבָאתָ אֶל הַתֵּבָה אַתָּה וּבָנֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ." (בראשית ו', י"ח) מדוע כתוב באת ולא לך לתיבה? אלא שהקב"ה מצטרף עימו. הוא איתנו כל הזמן. גם בחיי היומיום שלנו. אבל מה התנאי? באת אל התיבה- זו מילה. בוא ותלמד תורה -תיבות התורה מנחמות ונותנות כח לעמוד במבול שבחוץ.
איש ואשה זכו-שכינה ביניהם – אם נכניס את הקב"ה גם בזוגיות שלנו, תהיה במרחב הזוגי שלנו שכינה.
דוגמא מהקליניקה- דורון שכח שדינה יש יום הולדת היום, רינה נפגעה מאד ופשוט נסגרה. רינה שיתפה אותי במקרה ושאלה, מה היתה יכולה לעשות אחרת? עניתי לה- האם באמת הוא התכוון לכך? ומה הקב"ה רצה לאמר לך בזה? והיא ענתה- באמת אם הייתי יותר גמישה ופתוחה עם דורון, אז הייתי אומרת לו- מה הרגשתי ולמה ציפיתי. בצורה מכובדת. בלי לעשות מזה עניין. והכל היה נראה אחרת. אז בטורים הבאים, אכתוב על זוגיות בפרשת השבוע. ופשוט נקבל כח מה"תיבה".
מוזמנים לפנות אלי בשאלות ו/או להגיע ליעוץ זוגי.