זוהי פרשת יציאת מצרים.
בשירת הים כתוב : "אז ישיר משה... ויראו העם ויאמינו".
עמ"י ראה בעיניים את יציאת מצריים, הבין את גודל הנס ואז התחיל להאמין בה' .
הר' מהפיאצסנא- אם אדם רוצה לחזק את מחשבותיו הטובות, לתת לתת להם מצע ,לחזק את ההתרגשויות הטובות, - צריך לתת להם מקום.
צריך בכח הדימיון לתאר את ציור הגאולה לפרטי פרטים. כח המחשבה פירושו לבוא עם כוונה למציאות ולאפשר לה נבוע מתוך הסיטואציה.
לפעמים אנחנו תגובתיים- נגיע לאירוע ואז נראה איך נרגיש , נזרום... ולפעמים נרצה להגיע לאירוע מתוכננים- לעורר רגשות ומחשבות טובות, להניח כוונה פנימית שאני רוצה להרגיש, ואז המחשבה הזו תנבע מתוך המציאות.
כמו למשל -שבת. אני מניחה כוונה שאני רוצה להיות בנחת, בעשיית המלאכות בשמחה, בלימוד תורה וכו'. ואז כשהשבת מגיעה, ניתן לחפש את הרגעים האלו שבאמת קרו. לתפוס את רגע ולהרגיש מושגחת. אם לא נשים את הכוונות מראש ולא נדע מה נרצה להרגיש, יכול להיות שנפספס את הרגעים האלו ונפספס את ההנאות בחיים.
דוגמא נוספת מעולם הטיפול הזוגי: בפגישה האינטק (הראשונה) עם בני הזוג, אשאל אותם את "שאלת הנס", הווי אומר- בעולם מושלם, כשאין ביניכם מריבות ואתם חיים בצורה חלומית, איך היום שלכם נראה? תארו את הבוקר שלכם?
ואז כאשר הציור מוחשי אצלם, אני מזמינה אותם לקחת הנהגה מהזוג מתוך העולם המושלם ולהתחיל לאמץ לחייהם. כך מתקדמים לעבר היעד. ואולי, כבר הם חיים בעולם המושלם הזה, אבל הם לא שמו לב אליו , כי לא היו מודעים ולא הניחו כוונה שם. וחבל.
אז אני מזמינה אתכם לשאול את עצמכם:
איך אני רוצה לראות את היום שלך?
מה אני שמה בתוכו?
איזו תמונה יש למחשבה הזו?
איך אני נראה בה?
איך מציאות נראית?
ואז כשקורה משהו מהחלום העתידי הזה, תוכלו להיות בהודיה גדולה על הנס הפרטי שלכם.